את יודעת, לפני כמה שנים שמעתי דימוי על ראש השנה,
שממש תפס אותי והולך איתי.
תחשבי על אדם ששוחה ושוחה ושוחה, במטרה להגיע לחוף.
רב הזמן הראש שלו במים (ככה יותר קל לשחות)
אבל מדי פעם הוא מרים את הראש – לבדוק
אם הוא בכיוון הנכון. את יודעת,יש בים סחף וזרמים,
אם לא תשים לב, לך תדע לאן תגיע.

אז ראש השנה – הוא הזמן שבו מרימים את הראש.
בודקים: האם אני בכיוון הנכון? האם לא נסחפתי הצידה?
האם החוף באמת מולי מקדימה, או שהתברברתי קצת?

אני בטוחה, שאת ממילא מתבוננת במבט הזה 
בעניינים שונים בחיים שלך. 
אבל, ברשותך, אני רוצה לשאול אותך על הזוגיות שלך:
[את מוזמנת לקחת דף ולענות על השאלות]

את זוכרת על מה חלמת כשהתחתנתם?
אילו ציפיות היו לך מעצמך? 
מה היה לך ברור שתעשי או שלא תעשי?
מה היה ממש ברור לך שזה חשוב, ועל זה תשימי דגש?
באיזו הוויה רצית להיות?
אילו תכונות טובות שבך התכוונת להוציא לפועל בזוגיות?
איפה מיקמת את הזוגיות בסולם סדרי העדיפויות שלך?

רשמת את התשובות? זה החוף שלך. 
ואז התחתנתם, ומאז את שוחה ושוחה...
עכשיו הזמן להרים את הראש מעל המים, ולבחון –
האם אני בכיוון החוף?
אולי נסחפתי עם איזה זרם ואני בכלל רחוק באמצע האוקיינוס?
איפה אני ביחס למה שרציתי להיות?
אולי בכלל מאז שיניתי את המטרות, והתשובות שלי הן אחרות. 
זה גם בסדר! העיקר שאני יודעת מה החוף שלי. 

מה שהייתי רוצה להיות זה ה"אני האידיאלי" שלי.
בד"כ יש פער בין הרצוי למצוי. זה טבעי. 
אנחנו חיים בעולם שאינו אידיאלי, וגם לא נבראנו מלאכיות,
אז ברור שיש פער. השאלה כמה הוא גדול, ומה אני עושה איתו.
פער סביר יוצר תסכול שדוחף אותי קדימה: אני רוצה להיות שם,
מצער אותי שאני לא שם עדיין, אז אני מתקדמת למטרה.
פער מדי גדול עלול לייאש. 
וזה מזמין אותך לברר: למה יש כזה פער בין 
מה שאני רוצה להיות לבין מה שאני באמת.
אולי דרשתי מעצמי יותר מדי? 
אולי המטרות לא מדוייקות לי?
מה, בעצם, מפריע לי לצמצם את הפער?
אולי יש בי כאב, שמונע ממני להתקדם?

רק העובדה שעצרת לחשוב על כל השאלות האלה, זה נפלא.
זה הפתח לשינוי!

רוצה לשתף אותי במסקנות שלך? מוזמנת בשמחה!

מאחלת לך ולכל משפחתך שנה טובה ומתוקה. 
שנה של שפע ובשורות טובות, של בריאות ושמחה, והרבה יחד בטוב.