או

כשמתעוררים אחרי תנומת צהרים קצרה ותוהים איך נמשיך את היום עם העייפות הזו?

איך התנועה עצמה מובילה לרצון לתנועה?

אז יש בגוף שלנו מנגנון שכדאי להכיר אותו

עצם התנועה שמניע לתנועה!

(קצת כמו: עם האוכל בא התיאבון...)

איך זה עובד?

כשמתחילים לזוז, אפילו בעדינות,

אפילו לאט ובקטנה מחזור הדם מתגבר בכלי הדם מעצם התזוזה, 

רמת החמצן במוח עולה והשרירים מתחממים.

התהליך הזה משחרר עייפות "סטטית" (כמו אחרי ישיבה ארוכה) ומייצר תחושת אנרגיה מחודשת.

וגם:

פעילות גופנית ותנועה מפעילות את המערכת הסימפתטית (fight or flight) במידה מתונה –

זה מגביר ערנות ודריכות.

ואז נכנסים לפעולה הורמונים ומוליכים עצביים:

אדרנלין
קורטיזול

שחרור אנדורפינים ודופמין שיוצרים תחושת מצב רוח טוב, סיפוק, השגיות וחשק להמשיך.

עלייה בסרוטונין המייצרת תחושה טובה של יציבות נפשית ורוגע,
את כל אלה המוח מתרגם ליותר מוטיבציה.

(ואלה מיוצרים בעיקר במעי על ידי החיידקים הטובים)

ומעבר לאלה יש גם אפקט פסיכולוגי:

עצם ההתגברות על תחושת ה"אין לי כוח", "לא בא לי"

היא כשלעצמה יוצרת תחושת הצלחה קטנה

(דופמין) → המוח לומד לקשר פעילות גופנית להרגשה הטובה הזאת.

ואז נוצרת ספירלה חיובית: עושים למרות שאין חשק → נהנים → בפעם הבאה יהיה קל יותר להתחיל.

ככל שפעילות הופכת להרגל קבוע, הגוף "מצפה" לה.

כלומר גם כשעייפים, יש מנגנון כמעט אוטומטי של רצון לזוז כי המוח מזהה ומכיר כבר את התחושה הטובה שתבוא אחר כך.

בקצרה:

פעילות גופנית היא כמו כפתור ריסט קטן – היא שוברת את תחושת הכבדות,

מזרימה אנרגיה ומפעילה כימיקלים במוח שעושים חשק לעוד.

אז מה שצריך זה רק לעשות את הצעד הראשון, לצאת, להתחיל, לנעול את הנעלים, לפרוש את המזרון, לתת למוח את כל הרמזים שאנחנו עומדים להתחיל פעילות גופנית...

ליתר הגוף כבר ידאג...

אם גם את.ה מרגיש.ת שאיבדתם מהאנרגיה שהיתה לכם, המשקל רק עולה ועולה, השינה שלך מקוטעת ואינה איכותית,