ההלם הראשוני כתוצאה מהגילוי על סכום ההוצאה לעיתים גדול. במבט ראשון נראה כי אין פתרון בכלל לבעיה, במבט שני, כואב לא פחות, ישנה תחושה שעל מנת להתייעל יש לחתוך בבשר החי, דהיינו כל קיצוץ כרגע בתקציב נראה קשה ביותר. לא עוד בילויים, לא עוד עיתון בשבת, לא עוד קאנטרי, הלכה החופשה שרצינו סוף כל סוף באוגוסט, בקצב הזה המשכנתא תחזור והבית שכל כך רצינו יאבד לנו. אולי נבטל את הכבלים? אולי נוותר על אכילת בשר? אולי...

שרון, שרון, שרון!!!!

"הכל בסדר"? שאלתי אותה. 

"אני בהלם. המצב שלנו ממש גרוע, עוד יותר ממה שחשבתי. אם מקודם עוד הרגשתי טיפה של תקווה עכשיו אני מיואשת סופית."

"מה את מציעה לעשות?"

"אין לי ספק שנצטרך לוותר על דברים רבים, על הכבלים, על החוג לריקודי עם, על חופשה בזמן הקרוב בכלל אין על מה לדבר.."

"מה אתה מציע, איתי?"

"אני מבין שאנחנו בבעיה, מה אתה חושב? יש לנו סיכוי לצאת מזה? האם אתה רואה דרך כלשהי שבה נוכל סוף כל סוף לממש את מה שאנחנו רוצים ולא לקרוס כלכלית?"

השאלה שלי אליהם לבדוק מה הם מציעים לפתרון הבעיה אולי נשמעה בהתחלה קצת קנטרנית, אבל היא נועדה לבדוק משהו מאוד ספציפי. הזוג הנפלא הזה עומד לפני שינוי מאוד גדול ועמוק בחיים שלהם, הכי קל לעבור שינוי אם אתה רואה בעצמך את הדרך. אין לי ספק שלזוג זה ישנה בעיה כרגע לראות את הדרך. ולכן עלי להוביל אותם צעד אחר צעד יד ביד.

"מה אתם מוכנים לעשות כדי לצאת מהמצב הזה?"

שניהם ביחד אמרו: "כל מה שצריך!!!"

"הדבר היחיד שתצטרכו לעשות זה, להיות שחקנים במגרש ולא להיות שופטים, פרשנים, קהל או מאמן. עליכם לאחד כוחות וביחד תוך תמיכה הדדית לבנות תוכנית חירום לפתרון המצב. האם התנאי שלי מקובל עליכם?"

"כן, ברור"

"הדבר הראשון שנצטרך לבחון אצליכם קשור ישירות לפילוסופיית החיים שלכם.  מה אתם חושבים על החיים?"

"אני אוהב את החיים, אני מאמין שחיים רק פעם אחת ולכן צריך לחוות כל דבר עד הסוף." אמר איתי. שרון לעומתו אמרה:" אני באתי מבית שבו אף פעם לא היינו במינוס. ההורים שלי כל הזמן שמרו על הכסף, אבל כשאנחנו הילדים גדלנו, אבא שלי מימן לכל ילד את החתונה שלו ואת הלימודים באוניברסיטה. אני אישית חייתי כל הזמן בצניעות ואולי בעוני, כשהחברות שלי קיבלו בובות ברבי, וקלפים ובגד חדש כל שבוע אני קיבלתי את הבגדים של אחותי הגדולה, שקיבלה אותם מבת דודה שלנו. לכן בשבילי הילדים הם כל העולם ואני אעשה הכל כדי שהם לא יעברו את מה שאני עברתי."

אין ספק שניתן לזהות כאן דפוסי רכישה שהם החולשות של בני הזוג ברכישת מוצרים. מי שמאמין שחיים רק פעם אחת, כלל הנראה אינו מאמין בחיסכון אלא חי את ההווה בלבד. וכל עוד יש לו בכיס מזומנים אין בעיה להוציא אותם. מי שמאמין שהילדים הם מרכז העולם ושלא חוסכים מהילדים, יכול להוציא כספים רבים על הילדים ולו רק  כדי שהילדים לא יחושו עניים.

הבנתי שעלי לעבוד איתם תחילה על החולשות שלהם ורק אז להכין תוכנית פעולה. ובכן, אתם לא באמת מצפים שאת הכל נעשה בפגישה אחת נכון?

קבענו להיפגש בתחילת שבוע הבא. לבינתיים ביקשתי מהם לא להוציא שום הוצאה גדולה שהיא מעבר לקניות בסופר עד לפגישה הבאה.

המשך בפוסט הבא