שני נזירים נודדים הגיעו לגדת נהר ושם פגשו באישה צעירה. היא שאלה אותם האם הם יוכלו לשאת אותה לצידו השני של הנהר, בטענה שהיא חוששת מהזרם. אחד הנזירים היסס, אך השני מיד הרים אותה על כתפיו, חצה איתה את הנהר והניחה בגדה השנייה. היא הודתה לו ועזבה. במשך שלושה ימים הלכו הנזירים בדממה מעיקה מאוד, עד שהנזיר הראשון אמר לחברו "זהו, אני לא יכול להמשיך יותר. אני 3 ימים לא אוכל ולא ישן. אני מוטרד ולא יכול להבין איך עשית את זה? איך נשאת את האישה על כתפיך?" ענה הנזיר השני: "אני הרמתי אישה שביקשה עזרה על כתפי ונשאתי אותה במשך 3 דקות מצד אחד של הנהר לצד השני. כשהגענו לגדה הורדתי אותה מכתפי, שחררתי והמשכתי הלאה. אתה לעומת זאת ממשיך לשאת אותה כבר 3 ימים..." (סיפור ממקור לא ידוע)
--------------------------------------------------------------------
נקודה למחשבה
לפעמים אנו נתקלים במכשולים שעוצרים אותנו בחיים, עומדים במקום, חווים כאב, כי מישהו העליב, הקטין או נפרד מאיתנו ואנו מרגישים שיש משהו שמעכב אותנו, משקולות, כמו אבנים שלפעמים אפילו שוקלים כמו סלעים.
קשה להתקדם הלאה כשהלב נושא מטען כבד של הלב.
זיכרו, משבר אכזבה פרידה הוא לא חולף אם לא מטפלים בו. אסור להזניח אותו כי הוא לא נעלם. זה כמו תהליך גמילה שבו צריך להתחיל בצעד ראשון ולסלוח לעצמי, להרפות ולשחרר אחרת זה עלול לנהל ולעכב אותנו במעגלים שונים בחיים. וזה יכול להימשך 3 דקות, שלושה ימים ואפילו כמה שנים, או חיים שלמים!

סליחה מתחילה לעצמי וכדי שאני אוכל לשחרר, להשתחרר ולהמשיך הלאה, לימדו להרפות ולהשאיר מצבים ואנשים כפי שהם, ופשוט לתת להם להיות.
אם מישהו פגע בי,זה לא נגדי, אלא לטובתו! להרפות זה לא אומר שעלינו להפוך לפאסיביים או אפאטיים, להפך! לשחרר את הצורך שלנו 'לשלוט', להשפיע על דברים שהם מחוץ ל'שליטתנו'-
להפסיק להתווכח עם המציאות!
כי אם לא נרפה- הנסיון "לשלוט במצב" ולעשות את הדברים "כמו שצריך", עלול לגרום לנו להיות נוקשים קרים, בלתי מתפשרים, צדקנים ועוינים.
​רק כאשר נהיה מסוגלים להרפות מהתוצאה ולהבין שגם אם הדברים שרצינו לא התממשו בדרך שתכננו, נוכל להתחיל מחדש, לסלוח, מבלי תוויות כעס, כישלון, פחד ואובדן- לפתוח דף חדש.
סליחה היא בחירה- ולפעמים להחזיק משהו גורם להרבה יותר נזק מלשחרר אותו!

*ובהזדמנות זו שיום הסליחות, יום כיפור, מתקרב - מוקדש לכל מי שצריך לשחרר משהו או מישהו!
שבת שלום