הכנס ט

סליחה, מה השעה? סליחה, איך מגיעים לרחוב.... סליחה אתה מסתיר לי!

חשבתם פעם כמה פעמים ביום אתם משתמשים במילה סליחה? באנגלית אומרים: Xcuse me‏ ,סליחה כמילת נימוס ו Sorry כמילת פיוס. רק בעברית לסליחה יש 2 משמעויות שונות ולקראת יום כיפור "הסליחה" מקבלת מקום של כבוד, מקום של פחד, חשש, ייראה והתלבטות.

לעיתים מחשבה זו מקוממת, התפיסה שיום כיפור, מקל עלינו ומאפשר לנו פעם בשנה "בדחיפה קלה" לבקש סליחה ולסלוח, דבר שאנו לכאורה צריכים לעשות במשך כל השנה. אומנם מלמדים אותנו שעל עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר ובכל זאת ישנה מחשבה מרגיעה ונוחה שיום כיפור ינקה את המצפון שלי. מעין תרופת פלא שבשביל לקבל אותה עליי לצום, לנעול נעלי בד, ללכת לבית כנסת ובסיום הצום בין רגעי התה לעוגייה להיות גאה בעצמי שכל מה שעשיתי נסלח ושהצלחתי השנה להתנקות ולהתחיל שנה חדשה ורגועה יותר. אבל, כשאנו עושים פעולה מסויימת רק כי "אמרו לנו", כי "צריך" וזו המסורת, משמעותה של אותה פעולה מתערער מעט. היא לא נעשית מהלב ממקום אמיתי וטהור ולכן מאבדת מחשיבותה.

מהי סליחה?

על חשיבותה של הסליחה עבורי, דובר רבות. מחקרים רבים מעידים על קשר ישיר בין הסליחה לבריאות ומציגים את ההשפעה של הסליחה על שחרור מתח כעס, אשמה, אכזבה ורגשות נוספים שמעכבים אותנו. אז מדוע אנו צריכים לחכות ליום כיפור כדי לבקש סליחה ולסלוח?

סליחה היא מילה עוצמתית. סליחה היא מילה שלא יכולה להיכנס מאוזן אחת ולצאת מהשנייה (היא יכולה אם מדחיקים אבל עדיין היא נוגעת ומעוררת). סליחה היא מילת קסם.היא יכולה לרפא כאבים ולשחרר מחסומים. היא משחררת את הסכר ומאפשרת למים לזרום בחופשיות. היא פותחת את הלב, מאווררת ונותנת תקווה.

לסלוח או לא לסלוח, זו השאלה- האומנם?

הסליחה פוגשת אותנו במעגלי החיים השונים. לעיתים היא לובשת תחפושת של אגו, בושה, טינה, עצב כל אלו מנסים להסתיר אותה ולנהל אותנו במקומה. הסליחה מתחילה בי בעצמי כי אני פוגע בעצמי כשאני מתעסק עם כל הרגשות שהורסים, רומסים ומעכבים אותי בחיים: אני כעוס, נוקם, טרוד ומלא ברגשות אשמה, חרטה ובלבול. אני משנה תוכניות בהתאם לרגש ואני מנוהל על ידי הרגשות האלו. אני לפעמים מתנהג אחרת ממה שאני הייתי רוצה, אני לא תמיד מקשיב לאינטואצייה של עצמי, אני מקטין את עצמי, לא מעריך, מרחם, לא מכבד ואפילו לא לוקח אחריות ופוגע בחיים שלי. מעגלי הזוגיות, המשפחה, החברים והעבודה מושפעים ועלולים להיפגע . כי ברגע שאני פוגע בעצמי אני פוגע באחרים.

כשאני סולח לעצמי אני מבין, מקבל ומשלים שכל מה שקרה לי זה תוצאה של האמונות המחשבות והרגשות שלי. זו הבנה שתחושת הפגיעות והעלבות תלוייה בגישה שלי בבחירה שלי ובהחלטה איך להגיב. כשאני סולח לעצמי ומקבל את עצמי אני מצליח להרגיש, להבחין בחולשות ובחוזקות, להתחזק ולמצוא משהו טוב במה שקרה. כשאני סולח לאחרים, או מבקש סליחה מאחר אני שם סוף למה שהיה. למעשה עומדות בפניי 2 אפשרויות: לבחור בסבל ובמרמור, או לסלוח, ולוותר על התקווה הבלתי הגיונית ובלתי מציאותית ליצור עבר טוב יותר שלא ניתן לשנות.

איך אפשר לסלוח?

בשביל להגיע אל הסליחה צריך לעבוד. לעבור דרך שניתן לתמצת אותה ב 3 שלבים: מודעות, אומץ/אחריות אישית ועשייה.

בשלב הראשון אני מודע למה שקרה. אני מבין למה פגעתי או נפגעתי. אני מתאר את מה שאני מרגיש, נזכר בסיטואציה, לומד ממנה, ומבין מה קרה לי בעקבותיה, למה הפכתי להיות ומי מנהל אותי כל הזמן.

בשלב השני לאחר שאני מבין שאני בהצפה של רגשות שמעכבים אותי, אני מבין שצריך לבחור ולהחליט. לבנות דרך נכונה ואישית עם צעדים אשר יובילו אותי לאור שבקצה המנהרה, האור שנותן תקווה שאפשר גם לחיות אחרת.

ובנקודה זו, בשלב השלישי, לוקחים אחריות ומתחילים להיות ראליסטים ולעשות. הדרך מאתגרת, עם חבלים, מכשולים, הזדמנויות וסולמות. אך ככל שנתקדם נקבל "אוצר לחיים", אשר יאפשר לנו "לחיות טוב יותר", "להיות שמחים גם כשאנו עצובים", כי לסלוח זה לא לשכוח. לסלוח זה לנהל את מה שעוצר ומעכב אותנו ולהניח "אותו" במקום אשר לא יפריע לחיינו ואת זה עושים כל השנה.

 ​

קסט כאן