חג פסח טומן בחובו ריח של אביב, צמיחה והתחדשות. אך לא פעם אנו מרגישים חוסר שקט, מתח ולחץ לקראת חג הפסח ההולך וקרב. מדוע?
גם חג הפסח וליתר דיוק ליל הסדר,  לאנשים מסויימים הוא סוג של משבר. תסבוכת, עימות והכנה לאירוע שניתן להגדיר אותו כמו "עצם בגרון"!

מכירים את המשפטים:

"שוב כבר הגיע פסח"?

מתי מתחילים לנקות"?

איפה עושים את ליל הסדר? אצלי או אצלו?

"איך נעבור את החג הזה עם האווירה הזו סביב שולחן הסדר"?

האם אפשר להבטיח לעצמנו שהפעם זה יהיה שונה? האם אפשר לבחור שהשנה נהפוך את ליל הסדר ואת חג הפסח בכלל לחגיגה של חירות ושל בחירה, עם חברים? עם נוסח שאנו בוחרים להגדה? שיחות עמוקות על משמעות החירות עבורנו, על מסגרות העבדות שאנו חיים בתוכן? ואולי אפילו חגיגה שלמה באווירה אביבית של צמיחה?

בכל אותם מצבים  שמוצאים אותנו מנקודת האיזון ויוצרים רעשים ומתחים,  ישנה הצפה של רגשות שמנהלים ומשפיעים עלינו.

אז מה עושים?  לכולם מתחברת הסליחה. וכשנכין את עצמנו לאותו אירוע שמעורר לחצים, כעסים והאשמות- נצליח להפחית את עוצמת המתח לפני ואחרי ואולי אפילו להינות מערב החג בצורה טובה יותר

יש מסורת. והיא חזקה מאיתנו. היא מלכדת , יוצרת שייכות, מכנה משותף והזדהות. ולכן אנו שומרים עליה.

אכן בשביל לצאת מעבדות לחירות צריך לעבוד. וגם לנו יש הרבה עבודה כדי לצאת לחירות :

מתחילים בהכנות לחג -נקיון וביעור החמץ. הנקיון האובססיבי של כל חלקי הבית. הסטריליזציה שיוצרת לא פעם מריבות וחיכוכים בין בני הבית על הלכלוך ופרורי החמץ שעלולים להיכנס לאזור שנקי בבית. הלחץ אם נספיק לנקות ולסדר את כל מה שצריך לפני החג.

ההכנות לליל הסדר- תכנון שולחן החג לפי סדר ההגדה , המאכלים הצלחת, היין ועוד.

קריאת ההגדה של פסח בליל הסדר המתבססת על עבודת הזיכרון שבה. זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה... וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ ....

וכל העבודה הזו מחד יוצרת ויכוחים, מריבות, כעסים ומתחים ומאידך מלכדת סביב מסורת עטופה בכללים ברורים, סדר וארגון ללא ייכולת גמישות.

בכל שנה הגלגל חוזר חלילה. אותם ויכוחים, אותן השאלות ואותו סדר ומסורת שמחזירים אותנו לבסוף לנקודת האיזון.
ואם נכין את עצמנו לליל הסדר, נתאם ציפיות , נגדיר מטרות, נכין תרחישים  ונבין לפני מה באמת מנהל אותנו, יש סיכוי שגם נצליח להפחית מהמתח.

חג אביב שמח מלא בצמיחה, שקט והתחדשות