לפני כארבע וחצי שנים חשתי בכאבי גב נוראיים שגלשו אל רגל שמאל ולא אפשרו לי ללכת. כן, אל יכולתי ללכת מאה מטרים מבלי לשבת לנוח כמה רגעים ואז שוב לדדות מאה מטרים נוספים ושוב לשבת לנוח. ברור לכם שאחרי חצי ק"מ הייתי גמור לחלוטין. יחד עם זאת גם לא יכולתי לשמור על שיווי משקל וכך לפתע פתאום הייתי מאבד שיווי משקל ונופל ארצה ואם לא היה מי שירים אותי הייתי נשאר על הרצפה. מצב קשה ומאד לא נעים, במיוחד כאשר זה קורה לך ברחוב, אם כך הפתרון היה להשתמש בהליכון עם מושב כך שאוכל לנוח כל פעם.

הלכתי לאורטופד בהדסה ירושלים והוא פסק שיש לי פריצת דיסק שהרגה עצב שהולך לרגל שמאל ולכן הכאב החד שם ועלי לעבור ללא דיחוי ניתוח בעמוד השדרה. הקשבתי ושאלתי כהרגלי בניסיון לעורר צחוק כמה זמן אחרי הניתוח אוכל לרוץ מרתון? הוא הסתכל עלי במבט חמור סבר ואמר תהיה שמח אם בכלל תלך, אולי תשב בכסא גלגלים.הסכוי 50% לכאן ולכאן. חייכתי אליו וקמתי כשאני אומר לו "שמור עדיין את הסכין בנדן כי עלי הוא לא יעבוד" והתחלתי ללכת. "או, אם כך רצוי שתקנה לך קלנועית כי ללכת לא תוכל יותר ותתחיל לקחת מורפיום לכאבים, זה לא נורא כי אתה כבר מעל גיל 70" חייכתי אליו ויצאתי בידיעה שבית חולים הדסה לא יראה אותי יותר בשעריו.

אכן קניתי קלנועית, אך היא הוחזרה למוכר לאחר שבוע כי היו עמה המון תקלות. ואני טסתי בחזרה לפיליפינים ששם התגוררתי באותה עת עם חברתי לחיים אנג'ל. סבלתי מכאבים וסבלתי מחוסר יכולת ללכת והחשש היחיד שלי היה שמא היא תישבר ואז אשאר לבדי. כעבור כמה חודשים שוב טסתי ארצה לטפל בכמה בעיות עם הבנק שלי ועם מס הכנסה, כשהייתי כבר בארץ הזמין אותי חברי לכנס מיוחד של סוף השבוע באילת של חברת דוטרה. אמרתי לו שאני מכיר שמנים אתרים של חברות שונות וכבר ניסיתי להתשמש בהם בעבר למטופלים שלי ולעצמי וזה לא היה שווה כלום. הוא שכנע אותי לבוא אתו לארוע ונסענו.

ביום שישי בצהרים הגיע מטפל אחד והודיע שהוא מוכן לטפל במספר אנשים עד כניסת השבת ואני מיד הרמתי יד, מה איכפת לי לנסות משהו ולהוכיח לחבר שלי שזה לא שווה שום דבר. ניגשתי למיטת הטיפולים שעמדה מאחורי כל האנשים שישבו והקשיבו להרצאות, כך גם אני יכולתי לשמוע את ההרצאות תוך כדי הטיפול בי. סיפרתי לו מה אמרו לי בהדסה ירושלים והוא גיחך. עליתי למיטת הטיפולים והוא החל לעסות את גבי עם השמנים של דוטרה. עברה חצי שעה ואני יורד מן המיטה וחוזר לשבת בכסא שלי שהיה בשורה הראשונה. אני עובר בין האנשים ורואה שכולם מסתכלים עלי בפיות פעורים. "מה קרה?" שאלתי "צמחו לי כנפיים?" ואחת הנשים עונה לי בשאלה "מאיר, איפה ההליכון שלך?" רק אז כשאני כבר כמעט במקומי שמתי לב שהלכתי מהמיטה ללא הליכון והלכתי ישר ובלי שום כאב. 

אז קלטתי שכאן מדובר בשמנים אתרים שונים לגמרי ממה שהכרתי בשלושים השנה האחרונות, מדובר בשמנים טהורים ב 100%, שמנים שאין בהם תוספות עיבוי שמורידות את ערכם ויכולתם. שמנים שבאמת עושים טוב לגוף.

רק לסיכום הנושא, מאז ועד היום. בחודש הראשון לאחר הכנס באילת עברתי עוד שלושה טיפולים אצל המטפל ההוא. חזרתי לפיליפינים ובמשך חודש ימים השתמשתי בשמן דיפ בלו של דוטרה, במשחת דיפ בלו של דוטרה שניהם מרחתי על האזורים הכואבים ובלעתי שתי קפסולות ביום של דיפ בלו אחת בבוקר ואחת בערב. כעבור חודש הלכתי 4.5 ק"מ עם 2 הפסקות קצרצרות. מאז אני לוקח קפסולה אחת של דיפ בלו כל בוקר ונושם לרווחה הולך ועושה הכל כאחד האדם. 

אין כמו השמנים של דוטרה