מיומנה של מאמנת...

פרק שני:

כמה מעניין שתוך כדי כתיבת הבלוג וקצת סדר במחשבות שלי, נופל לי וואחד אסימון!

לפני כשנה הצטרפתי לארגון "עסקים עושים עסקים" כמאמנת, חיפשתי בידול ואינטואיטיבית מצאתי "מאמנת אנשים בצמתי החיים" (לא ,לא בצמתי הדרכים כמו שפעם כמעט ונפלט לי ב60 שניות של ההצגה העצמית שלי... היה קורע J ),

למה?

ככה הרגיש לי נוח ומתאים ובעצם מה הם חיינו אם לא ערימה אחת גדולה של צמתים ופניות ,עיקולים וככרות, דרכים ללא מוצא ודרכים מהירות?!

אז איזה אסימון נופל?

אני יושבת וכותבת את הבלוג הזה ואני מבינה שאני כותבת על ...הצמתים המשמעותיים בחיים הפרטיים שלי...

 אז בפרק הקודם סיפרתי על חיי באפריקה והיום רוצה לקחת אתכם עוד קצת אחורה בזמן  לגיל של בי"ס יסודי ואני מדברת על כיתות ד'-ה'-ו'.

 מכירים את השימוש במושג "סטטוס" בימינו,נכון?!

אז פעם סטטוס היה משהו אמיתי לגמרי ,לא וירטואלי ,אלא אמיתי, שתיאר את מיקומך החברתי בזירה הכיתתית.

אז מי אני הייתי אתם שואלים?

אז בוא נגדיר את זה ככה ,מלכת הכיתה מעולם לא הייתי...בלונד וגזרה חטובה לא היו החוזקות שלי,אבל בהחלט גרתי בחצר המלוכה... מתוקף איזה תפקיד אתם שואלים? (כי חייב להיות תפקיד בחצר אתה לא יכול סתם להיות שם..)

או! תפקיד מרכזי וחשוב מאוד שכמעט בכל סיפור אגדה הוא נמצא-

התפקיד של ליצן החצר!

ומה זה התפקיד הזה?

אז בהחלט זה תפקיד שמטרתו לשעשע ,לשמח ולגרום לאווירה טובה בחצר בכלל ואצל בני האצולה בפרט. אבל יותר מכך זה תפקיד כבד משקל ובעל משמעות. ליצן החצר הוא גם איש הסוד של המלכה והמלך. הוא איש הסתרים שאוזנו תמיד קרויה להקשיב ולייעץ.

למה דווקא הוא?

כי הוא לא מאיים! וכי הוא תמיד דובר אמת, אתם יודעים אין לו מה להפסיד (הם לא אידיוטים בחצר, מי ישעשע אותם אם הוא לא יהיה שם?! J ).

אז במסגרת תפקידי- כליצנית החצר- הייתה לי עוד חוזקה. חוץ מלהצחיק ידעתי לכתוב ולהביע את עצמי, אז מצאתי את עצמי עונה על כל מכתבי החיזורים שהמלכה הייתה מקבלת (תחשבו על זה היום, כניהול אתר מעריצים...) וגם משמשת כשליחה של חלופות המכתבים האלה. בשלב ראשון זה הדליק אותי, זה אפשר לי לענות כאילו בשמי לכל אותם מחזרים (ולפנטז שהם שלי) ולשים את עצמי במרכז. היה לי תפקיד מאוד חשוב מאחורי הקלעים של ההפקות האלה. ואז הגיע העצב והתסכול. הבנתי שאף אחד מהמכתבים האלה לא ממוען אליי.

כשבגרתי חשבתי על התקופה הזו כתקופת "הליצן העצוב", חשבתי שנוצלתי, חשבתי שהייתי טיפשה ,הלקיתי על חטא, שפטתי את עצמי.

ואז  רק בשנים האחרונות, בתהליך ההתפתחות הפרטי שלי  הבנתי משהו חשוב מאוד.

הבנתי שיש בי יכולת להניע ולהשפיע על חייהם של אחרים.

ההכרה שיש לכך הוכחות בעבר שלי, ובמיוחד לתקופה שמבחינתי הייתה מקושרת לחולשה שלי, הייתה עוצמתית מאוד! הבנתי את היכולת שהייתה בי כבר אז כילדה.  יכולת  להשפיע על חייהם של אחרים על ידי  הקשבה ,אותנטיות וכושר ביטוי מתובלים בהרבה הומור. האמת? כלים שעד היום משרתים אותי...

אז אני אומרת: גלו חמלה כלפי עצמכם. כל כך קלה ידינו על הדק השיפוט,השיפוט העצמי שלנו . השיפוטיות של העבר שלנו.

גלו סלחנות וחפשו את חצי הכוס המלאה- במים, בפטל ,בוויסקי ,מה שתבחרו....והרימו כוס לחייכם!

לחייםֱ!

עד לפעם הבאה ,

שלכם,

רותי