הקערה שנולדה על ההר הכי גבוה בעולם...

בסיום של כל פעילות אקולוגית, אני מספרת לילדים על הקערה שנולדה על ההר הכי גבוה בעולם.

במהלך הפעילות הילדים מכירים, שומעים ומתנסים בהמון כלי נגינה שהגיעו מן הטבע, ופוגשים חיות נדירות ונכחדות. אני אוספת חיות נדירות (בובות), כלים מדהימים ונגנים מדהימים עוד יותר, שעושים מוזיקה מופלאה מכלים שנראים כמו סתם ענפים או אגוזים.

הכלי היחיד שאני מנגנת עליו (ויעידו על כך נגני) הוא הקערה הטיבטית.

את הקערה שלי הבאתי מההימלאיה. אני מספרת לילדים (סיפור אמיתי אבל בהפשטה), שטיפסתי על ההר הכי גבוה בעולם, טיפסתי וטיפסתי ועליתי ועליתי עד שבסוף הגעתי עד לעננים והמשכתי ללכת בשביל בתוך העננים. לבסוף כשעליתי מעל לגובה של העננים ראיתי את הפסגה של ההר, ועליה יש רק דבר אחד... בית. בית עתיק עתיק וישן ישן מאבן ובו גר רק איש אחד שקוראים לו נזיר טיבטי. הוא נתן לי את הקערה ולימד אותי את הסוד שלה.

בגלל שהקערה שלי נולדה על ההר הגבוה ביותר בעולם, הצלילים שלה עולים ועולים ומגיעים ישר לשמיים. אני אומרת לילדים שאם הם יעצמו עיניים ויניחו את היד על הלב בזמן שאני מנגנת בקערה ויביעו בלב תפילה או בקשה או משאלה, המשאלות שלהם יעלו עם הצלילים אל השמיים.

בדרך כלל הם מבקשים שיצילו את החיות הנדירות והעצים ויעזרו לכדור הארץ.

אבל כבר ימים רבים אני מבקשת מכל הילדים עזרה. אני אומרת להם שאנחנו מאמינים שלתפילות של ילדים יש כוח מיוחד, ולכן מבקשת מהם שננגן בקערה שוב והם יבקשו בשבילנו שיהיה שלום ושכל החיילים יחזרו הביתה.

היינו ביום חמישי במקלטים בדרום, וביקשנו במיוחד שיבקשו שלום ושאדם ואיתי וגלעד וכל החיילים יחזרו.

ביום ראשון התקשרתי במקרה לאיתי ולאדם וגיליתי שהם עונים לי מהבית כי יש הפסקת אש והם חזרו. אז אולי בעולם שלנו עוד יש קצת קסם ולתפילות של ילדים יש באמת כוח מיוחד?

בשביל גלעד אנחנו עדיין מתפללים...

התאורה בתמונה לא כל כך טובה כי היא צולמה במקלט. התמונה היא של ילדים בני 5 שביקשו שלום מכל הלב. אלו ילדים של עובדים במפעל מעדנות בגן יבנה, שעשה מעשה גדול. המפעל פתח פעוטון וגן ילדים בתוך הממ"דים וכך ילדי העובדים מגיעים, הביאו להם גננת, הם נמצאים בממ"ד הקטן, 15 ילדים מהשעה 8:00 עד השעה 16:00 מבלי לצאת מהחדר כלל. הם חיפשו מתנדבים כי אחרי שבועיים הילדים כבר "מטפסים על הקירות". לכולם זה עושה טוב, הילדים עם חברים ובפעילות, ההורים שלהם הרבה יותר רגועים, ובאופן פרדוקסלי גם יתר העובדים במפעל, שמרגישים שזה סימן שהמקום בטוח.

הם קראו לה "קייטנת הגן המוגן" ...

כל הכבוד להם.

כלנית