האביב עם הפריחה המרהיבה כבר כאן וכך גם האלרגיה-

אלרגיות מתפתחות כאשר מערכת החיסון מגיבה תגובה חזקה מידי על גירויים חיצוניים- התעטשות, עניים דומעות, קשיים בנשימה.

בחרתי לשתף אתכם בדרך שבה רואה הרפואה ההוליסטית את האלרגיה.

אם כן מהו שורש הבעיה הרוחני, מהו השיעור שזה בא ללמד אותנו.

זה משקף את העובדה שהסבלנות או האיזון התערערו ויש תגובת יתר לחומרים שברגיל אינם מזיקים. העולם החיצוני כאילו הופך לאויב שלנו שיש לפחד או להתנגד לו. הפחד מוביל לפרישה אולם בסירוב להתיר לכל דבר להיכנס פנימה

אין באפשרותנו להוציא החוצה -לבטא את רגשותינו. אנו מופרעים ע"י הפרעה וזה מפריע לנו! התגובה היא רגשית בכי, אף נוזל וקשיים בנשימה או בקבלה והכנסה פנימה.במצב זה יש לשאול האם אתה מגיב בהגזמה למצב רגשי כלשהו? האם אתה רוצה להיפטר ממישהו? או משהו? הגורם לך לתגובה מופרעת חזקה? למי יש לך אלרגיה? ראיית העולם כמקום עוין או תוקפני יכולה להיגרם בשל החדרת העוינות או התוקפנות שלנו עצמינו. מקובל יותר חברתית לסבול מאלרגיה מאשר לצרוח או להכות. זה מסמל את חוסר רצוננו ליצור קשר,פרישה ממגע או מחלוקה עם העולם.

בדרך כלל הרגשות שהודחקו קשורים ישירות לסיבת האלרגיה.

לדוגמא אלרגיה לאבקת פרחים היא דחיית פוריות ופראיות הטבע. 

דלקת אף כרונית אלרגיה לאבק, נוצות פרוות בעלי חיים וכו- יכולה להצביע על פחד מזיהום אולם החיים אינם נקיים מסודרים ואינם נמצאים בשליטתנו. האם הפחד מהאספקטים העמוקים שלך חסרי השליטה יותר גורם להסתגרות ולהתנגדות לחופש?

מערכת הנשימה -הריאות-

לנשום פירושו להכניס פנימה ולהוציא החוצה.

אנו נושמים כאשר אנו יודעים שאנחנו יכולים להוציא את האוויר החוצה ויכולים להכניס נשימה נוספת. אם קיים פחד החוסם תהליך אוטומטי זה כל תחושה של נשימה איננה ידידותית אלא אויב.

ילדים הנידחים ע"י הוריהם או המאכזבים אותם ובמיוחד את אמהותיהם יכולים לאבד ביטחון נשימתי זה, כפי שבוגרים המתנסים בהתעללות מינית או מצבים מסכני חיים או אובדן אהובים להם.

הריאות מסמלות את העצמאות הנשימה הראשונה שבה התנסינו היא בעת הלידה. ובכך אישרנו את פירודנו מאת אימנו.  אם הייתה זו חוויה טראומטית

זה יכול להשפיע על הדרך בה נפגוש רגעי מעבר ושינוי בעתיד.

ואת המידה שנוכל לנשום עמוק לתוך השינוי ולהירגע.

כאן אנו מגלים קשיים בהכנסת החיים פנימה , או ברצון לדחוק אותם החוצה או לחיות את החיים למען עצמינו במקום להניח את השליטה עליהם בידי משהו אחר.

הנשימה מגיבה לרגשותינו והופכת להיות קצרה ומהירה בעת בהלה או ארוכה ועמוקה במצב רגוע. עצב  באר לידי ביטוי בנשימה מואצת.

אף סתום-

תפקוד החמצן בנשימה הוא חיוני, אם כי לעיתים אינו מבורך. פעמים רבות החיים נעשים קשים ואנחנו פשוט לא רוצים להכניסם פנימה , איננו יכולים להפסיק לנשום אבל אנחנו יכולים להציב מחסומים. כמו אף סתום.

זה קורה כאשר רוצים לדחוק מישהו או משהו  מאיתנו ולהתנגד לו. כאשר מנסים לסגת מן החיים לזמן מה, כאשר חוסמים דבר מה בתוכנו אז גם הגישה שלנו נעשית חנוקה וחסרת אוויר. לעיתים זה עקב נוקשות בעמדות. יש לשאול מה צריך לפתוח בכדי לנשום שוב.

לעיתים זה חסימת זיכרונות ורגשות בריח מסוים שחסמנו ואיננו רוצים לזכור.או חסימת אינטואיציה לגבי המצב.

שיעול-

תגובה לגירוי בדרך כלל בבית הבליעה או בגרון. השיעול מנסה לנקות את הדרך. יש לשאול מה גורם לך לחוש מגורה? האם דבר מה מכעיס אותך? או אולי נתבקשת לקבל או לבלוע דבר שאינך רוצה לקבלו האם משהו סותם את פיך?

יתכן והשיעול נגרם ממשהו שאמרנו או רצינו לומר. האם אמרת משהו פוגע? האם יש אשמה או בושה עקב כך ,האם אתה מתקשה להתבטא או להוציא רגשותיך לאור? שיעול לעיתים הוא דרך לשמירה המכסה על הרגשות הפנימיים והדאגות.

באהבה מירי טל

מורה והילרית רב תחומית הוליסטית

והומוריסטית.